מקומו של הדקדוק בהוראת העברית כשפה שנייה

. N סוג הלשון " דקדוק " פירושו מערכת כללים המסדירים את תצורתו יאת תפוצתן של הצורות בלשון שאינן מוקפות כצורות אחרות ( כלומר של המילים ) ואת דרכי הצטרפותן של הצורות האלה אל צורות אחרות ליצירתו של יחידות מבע . כוונתנו אפוא לכלול בדקדוק את התופעות השייכות לתורת הצורות ולתחביר בדיוננו זה אנו מוציאים מגבולות הדקדוק את התופעות שמתחום תורת ההגה מכאן ושמתחוס השיח והסגנון מכאן . גבולות אלו שהטלנו עלינו אינם מקרה : מאחר שבדעתנו לעסוק בלשון הכתובה , ולא בלשון הדבורה , אין התהליכים הפת > לוגיים העוברים על העברית בת זמננו יכולים להיכלל כדיון . ( פרטים מהתחום הגובל כתורת ההגה ובתורת הצורות , כגון ביצועם החוכך או הסותם של הגיי בכי ' פ , אין בהם כדי לשנות את החלוקה המוצעת . ) מכל מקרם , יחידות המבע המינימליות , הן המשפטים לסוגיהם , עדיין מגוונות הן דיין כדי לספק למתכוע בהן אתגרים לרוב לתיאור , להסברה ולשימוש בהן בלא שניאלץ להרחיב את הדיון לתחביר הטקסט שמעבר למשפט . ומאחר שפרקים שלמים בתורת הצורות ובתחביר של לשון ימינו לא הגיעו עד עכשיו לכלל תיאור , די לנו להצטמצם בדקדוק שגבולותיו הוצבו מלמטן ומלמעלן כא...  אל הספר
האקדמיה ללשון העברית