א . תחביר לשון המקרא - תחביר לעצמו מאז ומעולם מוסכם על כל חוקרי העברית שלשון המקרא לשון לעצמה היא , וממילא יש לדון גם בתחבירה דיון לעצמו ולא לערבב את העיסוק בו עם העיסוק כמה שמצוי בתחביר לשונות העברית אחריו . אלא שלא כל מה שנחשב מושכל ראשון כמחקר מקובל גם על מכווני מדיניות הלשון ועל העוסקים בהוראתה ( וככלל זה מחברי ספרי לימוד לעברית ) . בדבריהם אנו עשויים למצוא תיאור כוללז כביכול מתוך השקפה היסטורית , על תופעות מתחומי הצורות והתחביר כאחד , תוך עירוב עדויות מלשון חכמים , מלשון 1 ימי הביניים ומן העברית החדשה כעדויות מלשון המקרא . מאחר שאין להעלים עין מכך שגם לשון המקרא עצמה אינה אחידה , הרי אם יש ברצוננו לצאת ידי חובת הדיוק , עלינו לייחד דיון נפרד ללשון השירה 3 2 המקראית הקדומה , ללשון הפרווה הקלסית וללשון המקרא המאוחרת . לפיכך מן הדין שנבהיר בראשית דברינו כאן לאיזו לשון מקרא כוונתנו בדיון זה על שילוב תחבירה של לשון המקרא בהוראת העברית בשנות השמונים למאה העשרים בישראל ובתפוצות . עיקר דברינו מכוון ללשון המקרא הקלסית , היינו לשון הפרוזה שלפני גלות בכל . מדובר אפוא בלשונם של חמשת חומשי התור...
אל הספר