צורות ומכנים המציינים עתיד יכולים להביע גם את העבר , כלומר להביע זמן עתיד מנקודת מבט שבתוך העבר ( קווירק ואחרים [ 3 . 35 , [ 1972 עמ . ( 90 ' h זו תופעה מורפו סינטקטית , שכן מדובר בה בשימושיה של צורה מצורות הלשוו המתארגנים כמערכת נטייה ( פרדיגמה ) שבה . אס נבדוק את האפשרויות העומדות לרשות הדובר והכותב עברית להבעת הימן היחסי של העתיד כעבר , נמצא שהלשון הכללית , הבלתי מסומנת מבחינת המשלב , אינה פונה אל דרך המורפו סינטקס אלא אל דרך התחביר והמילון דרך זו היא בצירופו של הפועל היה ( בעבר ) עם יסוד מילוני המביע התכוונות כורנה ( לעתיד ) , כגון אמור , עתיד , מיועד , אל הפועל העיקרי בצורת ל והמקור הנטוי שלו . דוגמה מלשון המדרש לדרך תחבירית להבעת העתיד בעבר : " אמורה ה * יתי להינשא לאחי אמי " ( בראשית רכה יז ; המובאה ממילון אבן שושן ) . והרי דוגמה מלשון הכתיבה של ימינו ן " שתי השורות נדמו בעיני לפואטיקה שלמה , להגדרה היפה והמדויקת ביותר של לשוךהשירה - לא כי , לשוךהמשורר - שנתקלתי כה ( רק לימים נ = תיאור הזמן היחסי של העתיד ] עתיד היית * לגלות את השיר הקצר של קרל קראוס ' לשון ' המבטא כמעט כדיוק א...
אל הספר