הכול יודעים שלשון המקרא משמשת מצע ללשונות העבריות שלאחריה , לרכות ללשון ימינו - ניכר הדבר כמערכת הצורות וביסודות המילון כאחד , וכמילון אין הכוונה למילים יחידות בלבד אלא גס לצירופי מילים ולביטויים שלמים . כתחום צירופי המילים אכר מוצאים לעתים שהמקור המקראי עכר שינויים ברכיביו , כצורתם ובמשמעותם . שינויים אלו אינם ניכרים אלא לאחר עיון מכוון בהם , לכאורה הס נראים לנו כמוכאות או כשאילות ישירות מלשון המקרא , אבל לאמתו של דבר אין הם אלא ביטויים על פי לשון המקרא , או על יסוד לשון המקרא , ולא צירופי לשון מקראיים ממש . אחד מביטמים אלו הוא חלק מנוסח האיחול והתודה המשמש כלשון ימינו כעיקר ככתיבה י מקרב לב , והעיון בי עשוי להיות מאלף . בלשון המקרא קרב משמש מקום ללב , כפי שעולה מכמה וכמה כתובים , כגון '' וימת לבו בקרבו " ( שמואל א ' כה , לז ); " ולבב מצרים ימס כקרכו " ( ישעיהו יט , א // " נשכר לבי בקרביי ' ( ירמיהו כג , ט ); " חכדלכי בקרבי " ( תחלים לט , ר } - , "לכי יחיל בקרבי " ( תהלים כה , ה ); " ולבי חלל כקרני " ( תהלים קט , כב - , 1 " נהפך לבי כקרבי " ( איכה א , כ ) . בפסוק " ולןרב איש ולב עמק ...
אל הספר