אין אחדות דעים בין מילו כאיס ובין מדקדקים בשיוכו של מילות לחלקי הדיבר . ההיסוס ראשיתו כבר בעיון בלשון המקרא , למשל , גם מילת חיבור היא ( = ו , נוסף ל ) או תואר פועל ( מגרן במשמעות ' ועוד ' ) ] אם מילת חיבור היא ( כגון " הלכו אתה אם לצרינו " [ יהושע ה , יג ] , אם = או ) או מילת השעבוד של התנאי . חוסר הוודאות חל גם על שיוכן של מילות למילות היחס , כלומר לסוג המילים הכבולות , שאין להן עמידה לעצמן , ולעולם איו הן עשויות לשמש מבע 1 עצמאי , כלתי מוקף , ואפילו לא תשובה לשאלה , במקום שפנים מציינת את השלם , כלומר את בעל ה " פניס " ( בדרן הסיכקדוכה , וכה החלק במקום השלם , , ( pars pro toto אלומורף הנסמך שלה עשוי להצטרף אל יסוד פרפוזיציונלי קי > ם ליצירת מילת יחס חדשה ( כבוך ל + פני < לפבי ; על + פני < על פגי ) . מילת יחס חדשה זו היא למעשה מילת יחס מורכבת ; ויש שמתגברת בה משמעותה של מילת היחס הראשונה מן השתיים שחברו כת , הן כמילת הצרכה הן כמילת יחס בעלת תוכן סמנטי מובחן , ועל ידי כך משמעותה המושאלת ( " = השלם " , בעקבות הסינקדוכה ) של פני מתאפסת . במילות יחס מורכבות אלו אנו מבחינים אפוא כתהליך ש...
אל הספר