פרק שנים־עשר ירושלים היהודית

אברהם דוד מבוא המעבר מן התקופה הצלבבית איובית לתקופה הממלרכית לא חולל מפנה מכריע במצבה העלרכ של הקהילה הירושלמית . שידעה תקופות של שפל בדרגות שונות ותנאי חיים קשים , תוצאת פגיעתם הרעה של מלחמות מרובות , פגעי טבע אר בסיבות פוליטיות חיצוניות או פנימיות . לתנאים הקשים כארץ גרם יותר מכול חוסר העניין בפיתוחה מצד השליטים המוסלמים מאז הכיבוש הערבי ועד סוף תקופת השלטון הממלוכי . מציאות זר בתקופה הממלוכית אמנם לא מנעה את אחיזתם של יהודים במקומות שונים בארץ ישראל . הן בערים הן ככפרים . לפרקים התאוששה האוכלוסייה היהודית בירושלים בסיועם של גלי עלייה מארצות אירופה המערבית והמרכזית . מארצות אגן הים התיכון ומהמזרח , ברם לא תמיד עמדו העולים בקשיי ההסתגלות , ויש שזמן מה לאחר בואם נאלצו לעזוב ולמצוא להם מקום אחר . חלקם חזרו למקום מוצאם ואחרים תקעו יתד בקהילות סמוכות במזרח - ' המרכז ה " הודי החשוב והבולט בארץ ישראל כתקופה זו היה בירושלים . כמחצית הראשונה של התקופה ישבו היהודים בהר ציון וכמחציתה השנייה - כאזור הרובע היהודי של זמננו . קורותיו של היישוב היהודי בירושלים בתקופה שלמן אמצעה של המאה השלוש עשרה ...  אל הספר
יד יצחק בן-צבי