פרק שישה־עשר אספקת המים לירושלים בתקופה העות'מאנית המאוחרת

מעיינות בבקעת ערוב ובסביבותיה , ואמת הביאר שבוואדי ביאר ( נחל הפירים , ממערב לעיר אפרתה של ימינו ) . אמה זו , שהיא ברובה מנהרה תת קרקעית , אספה את מי עין אלביאר , מי תהום ומי גשמים מהנחל שבין המעיין לבין הברכות . אל מי האמרת הללו נוספו בברכות שלמה מי גשמים שברקזו מהבקעה הסמוכה ומי ארבעה מעיינות הנובעים בצד הברכות - מהברכות זרמו המים בשלוש אמות לשלושה יערים עיקריים : האמה התחתונה - זו שראשיתה בעין עיטם - הובילה אל הר הבית והמקדש שבמרכזו ; האמה העליונה הובילה אל העיר העליונה וארמון השליט שבה . ואמה נוספת הובילה אל הברכה הגדולה שלרגלי מצודת הרודיון . בלבו של המרכז המנהלי הממלכתי שהתפתח בעיר התחתית . הכרת מערכת אמות המים המורכבת והמסרעפת של ירושלים מימי הבית השני חיונית לכל המבקש ללמוד על אספקת המים לעיר בדורות הבאים . זאת משום שמאז ימי הבית השני ועד כיבוש ירושלים בידי הבריטים כמלחמת העולם הראשונה המשיכה העיר לייבא את מימיה באמצעות מערכת רומית זו בשם שהמשיכה לנצל את מקורות המים הקרובים , מעיין הגיחון ועין רוגל ( ביר איוב ) , שפותחו ככר בתקופה המקרא . רמת ניצולם של אלה ושל אלה הייתה תלויה ב...  אל הספר
יד יצחק בן-צבי