מוסטטה עבאסל מבוא במרוצת המאה התשע עשרה ובמיוחד במחצית השנייה שלה נעשתה ירושלים לעיר המרכזית כארץ מבחינה פוליטית ודמוגרפית נוסף על מעמדה הדתי , שהיה איתן ומבוסס מאז ומתמיד . צמיחתה של העיד באותה עת מעניינת במיוחד לנוכח העובדה ששאר הערים שהתפתחו כארץ ובאזור כקצב דומה כמו חיפה , יפו , ביירות ואלכסנדריה היו ערי חוף . בעוד ערי פנים הארץ וגב ההר ירעו צמיחה איטית וזוחלת זכתה ירושלים בתנופת גידול ששינתה את פניה ללא הכר : מעיר קטנה , שאוכלוסייתה מנתה כ 1800 כ 8 , 750 נפש היא הייתה ב 1900 לעיר הגדולה ביותר בארץ ישראל , עם אוכלוסייה של כ 55 . 000 תושבים . גם בראשית המאה העשרים נמשך גידולה , וב 1922 כבר חיו בה 62 , 600 נפשות . ' המאמר שלפנינו אינו רן כמכלול התמורות שעברו על ירושלים ושגרמו לשינויים המהירים שחלו בה . אלא בוחן רק את השינויים שחלו באוכלוסייה המוסלמית שלה , תוך בדיקת כמה סוגיות מרכזיות : אילו השלכות היו לרפורמות המנהליות שהוחלו כמחצית השנייה של המאה התשע עשרה על האוכלוסייה המוסלמית ? אילו תמורות דמוגרפיות עברו על אוכלוסייה זו ? במה התאפיין הרכבה החברתי של האוכלוסייה המוסלמית בעיר...
אל הספר