הבריות ודיבורן

לכל אחד מארבעת גיבורי הרומן הראשיים כלים משלו להתמודד עם העולם והמציאות : כליהם של סלכה ושל טבל הם כלי המסורת ; לייבל הקסיר מוצא דרך ליישב את האמונה עם ההנאה החושית והרווחה הכלכלית ; בודניק המלמד הסטודנט זונח אמונה אחת לטובת אחרת , חברתית ואוניוורסלית , פתרונותיהן של ארבע הדמויות האלה נגלים כדרך השיחה , המונולוג הפנימי רהמבע המשולב , ושיחתן פורסת מערכת רכ קולית , שכל דמות כה מסייעת להגדרת לשון רעותה . הקסיר מדבר " בלשון למודים " ( , ( 374 אבל : ו לשונו של " העשיר החדש " , כמו שעולה גם מעדותו של המספר : " נוטל היה הלןסיר בעצמו גאות של תלמיד חכם " ( , ( 53 " כמשתבח לומר דבר של גדולה '' ( , ( 377 ידיעותיו הכלליות אינן עומדות אפילו במבחן ידיעותיהם של ילדיו הרכים , כסו שמעידים כמה מעמדים קומיים ( למשל , ( 116 וכשהוא מתהדר כמילים כין לאומיות הוא נכשל ומשתכש בהגייתן ( למשל . ( 298 סלכה אינה נופלת בקסמי דיבורו , גוערת כר כמילים מלעיגות : " תשעה קבץ שיחה , השס ישמרנו . " " ( 70 ) ומכנה אותו " גרוע מאשה " ( , ( 266 - 265 אבל ביער נגלה הקסיר במלוא אונו , וממשלתו בו אינה ניכרת רק כפיקוח על הכורתים...  אל הספר
האקדמיה ללשון העברית