מלבד השפעת הספררירת הזרות בבות התקופה יש לשניות הזאת שורשים בדימויי העברית והיידיש ' כמר שנתעצם בסוף המאה התשע עשרה בדיונים על סופרים ח "לשרכיים המריקים את יצירותיהם מלשון ללשון . באחד ממאמריו הציב ברדיצ ' בסקי גבולות ברורים בין תפקידיה הספרותיים של העברית לבין תפקידיה הספרותיים של היידיש . הה לשוני : כלשון עבר , לשרן הספר , אנו טובלים את כל ירושת האבות במלים ובניבים , במושגים ובתמונות . בחזיונות ובהשגות שונות שבנפשנו אנו , ואנו מולידים אותה שרב בהרכבת רוחבו ועושים ממנה בריאה חדשה . [ ... ] לא כן כשפה היהודית , שפת ההורה , שאץ לה עבר , בה אין אנו נותבים מעצמנו [ ... ] כי אם מקבלים , מקבלים אבו מחיי היום , מאמרות השעה ... ( כל מאמריו , קפה < . ' הזז צידד בהבחנה בץ העברית כלשון אישית יוצרת לבין היידיש כלשון קיבוצית נתונה : " אדם מישראל כברייתו נתרן ביידיש , בעברית הוא מסוגנן " ( משפט הגאולה , , ( 361 " הספרות האירית מדברת אל העם בלשון העם [ ... ] יאילר העברית יתרמה היא [ .., ] אתה נרשא את העבריה יחידי באותו רוכל הנושא שקו רדרפק על דלתו של דה ועל דלתו של זה " ( על פי אלחנני , שיחות , . ( ...
אל הספר