ברומן " בישרב של יער '' אימץ הזז תפיסת לשון פלורליסטית והתנער מכל משטר של הייררכייה . לשונו שואבת מכל המעיינות רשרויה בתנועה מתמדת מקורפוס לקורפוס . משכבה לשכבה ומשפה לשפה . הזז מודע למקורותיו ולפוטנציאל הסגנוני של דרכי השתלבותם זה בזה , ופועל לאור שני מודלים עבריים העומדים לנגד עיניו על פי חינוכו ועל פי השתלמרתר הספררתית : הספרות הרבנית והחסידית מזה ונוסח סנדלי מזה - לשני אלה עקבות כרומן , וההבדל ביניהם ניכר בתוצאה הסגנונית : כאן הוא כדובר לפי תומו המלקט את הרכיבים הזמינים לו ומערב אותם זה בזה רכאן הוא כבורר את הרכיבים ומשבץ אותם על פי תכנית אמנותית . לפי המודל הראשון עשויה לשון חכמים להתערב בפסוקי המקרא - אם בעזרת המרות לקסיקליות אם בעזרת גלגולים מורפולוגיים ותחביריים : ** ' יאי אתה חוזר לראותם עד עולמי ערלסרת '' ( 338 ) הוא פרפרזה בסגנון חז " ל לנאמר במקרא על המצרים " לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם " ( שמות יד , יג ); " לחנם איפוא שרקד עליו לפקחו ולרמזר " ( 213 ) הוא לשון הפסוק " שוא שקד שומר " ( תחלים קכז , א ) בחילוף שרא המקראית בצירוף היחס לח : ם הנפוץ בלשון חכמים ; " ועיניו כאילו ...
אל הספר