ח דבר מקובל על כל העוסקים היום בלשון חכמים הוא שאת דמותה המקורית יש לחפש , עד כמה שידכו מגעת , ככתבי היד הבדוקים ולא בספרי הדפוס , אשר גרסתם השתנתה בהרבה מן הגרסה המקורית . שינוי זה תלוי במידת מה בשיבושי מעתיקים ומדפיסים שהתהוו במשך הדורות ( וככר פירט אותם צבי מאיר רכינוביץ בהקדמת ספרו " גנזי מדרש " ) , ואולם אין זה הגורם היחיד ואף לא החשוב ביותר , אלא פעלו כאן מלבדו שני מניעים רבי עצמה . הראשון מהם הוא ההידמות ללשון המקרא , כפי שכתב יחזקאל קוטשר : עבודה שיטתית בכתבי היד עשויה להוכיח , כי היה כאן שינוי , מעשה עריכה ביודעין ובלא יודעין , שתכליתו היתה לקרב את לשרן חז " ל ללשון המקרא . D > p > nwn ff rw והמדקדקים , שלשון המקרא היתה נר לרגליהם , החלו ל ' תקף את הלשון ה ' משובשת * של מקורות חז " ל - ביודעין ובלא יודעין . פעולה ; ו נמשכה עד ימינו ממש , והיא שינתה את פני הטקסטים עד בלי הכר ( קוטשר , עסי עד - עח ) . בדומה לכך קבע חנוך ילון שבמשך הזמן קווים אופייניים של לשרן חכמים " היו בחזקת שיבושים שמצווה לעקרם ; אין דקדוק אלא דקדוק המקרא" ( ילון , עמ ' . ( 12 המניע השני לעיבור צורתה של לשון ...
אל הספר