ב. מקורות להרחבת־הלשון

על פי חוקיה של כל לשון ולשון , פעמים שהן נראות כמקורי ™ ולאחר שפשטו את צורתן הישנה ולבשו צורה חדשה , צורה לאומית , הן מעשירות את הלשון , שאימצה אותן לה , ונותנות אפשרות להמדבר או להכותב להאריך ברעיונות ולקצר בדברים , וזהו דבר השוב למדע ולספרות , שאין כמותו , בדרך כל לשונרת - אירופה חייבים אנד להוליך גם » ת לשוננו אם רוצים אנו להרחיבה ולהחיותה באמת , גם בה מחויבים הסופרים לחדש מלים , גם היא צריכה לקלוט אל תוכה המון מלות מן הלשונות בנות - משםחתה , מלשונות שם , ומן הלשונות בנרת - מסליןןתה , מלשונות - הודו - אירופה , תן אמנם , דבר עיקרי היא חסרת : השתלשלות המונית , מפני שאינה חיה בדיבור ; אך תקוותנו חזקה , שגם חסדון זה יימנה ברבות הימים , לכל הפחות , בארץ ישראל , ולעומת וה יש ללשוננו מקור-מלות אחד , שאין דוגמתו בלשונות - איררםה : המקרא , שהרבה מלות חיוניות נשארו בו , שאין איש משתמש בהן מפני שפירושן המדויק * נעלם על פי - רוב טן הסופרים העבריים , אך לא מחכמי - הלשון . את המלות הללו צריך לקבוע למושגים ידועימ , ואז נרכוש ללשוננו אוצר נחמד באמת , כמו שיתבאר להלן . ואוצר נחיל עוד יותר של לשוננו...  אל הספר
האקדמיה ללשון העברית