ספר זה עסק בתקופה ייחודית בתולדות העברית — ובתולדות לשונות העולם בכלל — שבמהלכה צעדה העברית החדשה את צעדיה הראשונים כלשון יום יום ונוצרה קהילת דוברים חדשה . בניגוד לתקופת התחייה , שבה לא הפך עדיין רעיון הדיבור העברי לכלל מציאות עובדתית קיימת אלא היה בגדר שאיפה שיש להגשימה , בתקופת המנדט כבר הייתה העברית חלק בלתי נפרד מן הזהות הקולקטיבית של היישוב העברי בארץ , ותפיסה זו אף זכתה לאישוש רשמי מצד השלטונות . התמונה שהצגנו של העברית בתקופה זו נועדה להיות בעת ובעונה אחת רחבה במידת האפשר ומפורטת במידת האפשר , להביא בחשבון את ריבוי גוני הלשון וכוחות השינוי שפעלו בשפה ולנסות להתוות דרכים להתמודד עם האתגר שבמחקרה . בתוך מסגרת כללית זו נדונו במפורט סוגיות מסוימות התורמות להעמדת התשתית הכוללת לחקר דרכי שימוש הלשון בתקופה זו , שבה התהוותה לראשונה קהילה לשונית הרואה בעברית חלק בלתי נפרד מזהותה הקולקטיבית . כיוון שזהו מחקר מקיף ראשון של תקופה זו , מטבע הדברים נכלל בו רק חלק קטן מכלל הסוגיות הראויות לדיון . מרבית תשומת הלב הוקדשה לזיהוי ובחינה של מוקדי גיבוש ראשונים שאפשר להבחין בהם בתוך תמונת הלשון המ...
אל הספר