העדויות הטקסטואליות מבהירות כי בראשית ימיה של העברית החדשה הורחבו מאוד תחומי הבעת הכבוד , והיקרותה נפוצה הרבה יותר מן המצוי בכל רובדי הלשון האחרים . עיון בקובצי איגרות של בני דור התחייה מעלה כי רבים מהם נהגו בקביעות לפנות אל מכותביהם ( או לפחות אל חלקם ) בצורת הכבוד . מעמדה המבוסס של דרך פנייה זו בכתב גם בקרב תושבי ארץ ישראל במהלך העשורים הראשונים של המאה העשרים מתבהר מתפוצתה במסמכים ארכיוניים המתעדים את התכתובת שניהלו ביניהם בעברית . את ההתרחבות בתפוצת התופעה יש לתלות בהשפעתן של לשונות אירופה שבהן הייתה מקובלת הבעת הכבוד , אלא שחיקוי דרכן של לשונות אירופה בסוגיה זו לא היה מלא , וחותם המסורת הפנים עברית ניכר בה בשני היבטים . האחד הוא , כאמור , עצם ההעדפה של בני דור התחייה לממש את הבעת הכבוד בהתאם לדרך המקרא על פני חיקוי צורני של המצוי ברבדיה המאוחרים של העברית ובלשונות הזרות שהיו מוכרות לבני דור זה . ההיבט האחר שבו ניכרת השפעת המסורת הפנים עברית . 36 לדוגמה מפורטת למגמה זו ראו בלנק , . 1965 . 37 למבחר דוגמאות ראו רשף , תשס " ב , עמ ' , 305 — 304 וכן ראו מימוש חלקי של הצורה בדוגמאות 5 —...
אל הספר