הצורך לקודד את טיב היחסים החברתיים באמצעות הבחנה בין הגוף הנוכח לגוף מיוחד המביע כבוד וריחוק משקף את היותם של בני דור התחייה דוברים ילידים של שפות אחרות , שבהן משמשת הבחנה שכזו באופן סדיר . סיגול העברית לא דחק מיד את הרגלי הלשון הישנים שהיו מוטמעים בבני דור זה , ובאופן טבעי העבירו אל העברית קווי לשון רבים שהיו מושרשים בלשונותיהם הקודמות , במיוחד בתחומים שלא היו חלק מגרעין הדקדוק העברי ולא היו בהם נורמות קבועות וממוסדות . בין קווי הלשון הללו היה גם השימוש בצורת הכבוד . אף שהעברית הקלסית איננה קובעת הבחנה פורמלית קבועה בין פנייה רגילה לפנייה של כבוד , לא נמנעת בה הבחנה שכזו , והיא אף מספקת את הכלים הנחוצים למימושה . אחד הכלים הללו מקורו במסורת ארוכת ימים שראשיתה במקרא , המתבטאת בשימוש בגוף הנסתר . קיומה של מסורת זו בעברית מנע את הצורך ליצור אמצעי הבעה חדשים או להזדקק לחיקוי מלא של דרכן של לשונות אירופה , ואפשר להעביר את ההבחנה בין פנייה רגילה לפנייה של כבוד אל לשונם החדשה של בני דור התחייה מתוך הסתמכות על משאביה הפנימיים של העברית . אף שמקומה של תופעה זו בעברית לדורותיה היה תמיד בשוליים ...
אל הספר