העברית החדשה ירשה מתקופות הלשון שקדמו לה שלושה מבנים לקשירת שני שמות עצם זה לזה : מלשון המקרא ירשה את הסמיכות הדבוקה ( בית האיש ) , ומן העברית שלאחר המקרא — את הסמיכות הפרודה ( הבית של האיש ) והסמיכות הכפולה ( ביתו של האיש ) . מערכת ההעדפות של הלשון הכתובה בימינו שונה מזו של הלשון המדוברת , ונסיבות היקרות המבנים בכל אחת מהן אינן אקראיות . ככלל , בלשון הדיבור השימוש במבנה הסמיכות הכפולה נדיר ביותר , הסמיכות הדבוקה מוגבלת בעיקר לצירופים קבועים , ואילו לצורך צירוף שני שמות עצם עצמאיים זה לזה מועדפת בדרך כלל הסמיכות הפרודה . לעומת זאת בלשון הכתובה הסמיכות הדבוקה היא עיקר . הסמיכות הכפולה אופיינית במיוחד ללשון הכתובה הפורמלית ( כתיבת עיון , כתיבה עיתונאית וכדומה ) והיא ממלאת בה תפקידים מוגדרים , ואילו הסמיכות הפרודה מתפקדת על פי רוב כמבנה מותנה , המשמש בנסיבות שבהן מנועה הופעת המבנים האחרים או שיש סיבה מיוחדת להפריד את איברי המבנה ולהציב ביניהם את המילה של ( ראו להלן בפרק זה ) . תשומת הלב הרבה שהוקדשה במחקר להתניות המסדירות את תפוצת המבנים הללו ואת תפקידיהם בלשון ימינו מספקת בסיס איתן לבחינ...
אל הספר