בראשית תקופת המנדט הפכה העברית מלשון שעיקר נוכחותה בספרות ובמערכת החינוך ללשון חיי המעשה , וחדירתה לתחומים שבהם לא שימשה קודם לכן חייבה הסתגלות מהירה לתפקידים החדשים שהיה עליה למלא . אם בשלהי התקופה העותמנית עדיין מסתמן בטקסטים רבים הקושי של הכותבים להתמודד עם האתגר של השימוש בעברית לצרכים מעשיים , הרי שבמהלך שנות העשרים הולך וגדל חלקם של הטקסטים המעידים על פעולתם של תהליכי התייצבות . כבר בראשית העשור עמד לרשות מעגל הולך ומתרחב של כותבים מבחר אמצעי לשון שדי היה בו לאפשר לעברית למלא ביעילות את התפקידים התקשורתיים החדשים שנועדו לה , ומנקודה זו ואילך הלך והתבסס ההרגל להתבטא בה בחופשיות . עד שלהי העשור כבר ניכרת בבירור בטקסטים יכולתם של כותבים שהיו מורגלים להשתמש בעברית לגוון את לשונם ולהתאים את אופן ניסוח הטקסט למטרות שנועד להן ( לעיל פרק ד ) . תהליך זה , שבישר את התפתחותם של משלבים מובחנים , היה כרוך בהתגבשות לשון תשתית משותפת מתוך כלל גוני הלשון שהילכו בקהילה הלשונית הצעירה . תשתית משותפת זו יצרה את הגרעין לסטנדרד לשוני חדש , שהתגלגל ברבות הימים ללשון ימינו . מטבע הדברים , תהליכי שינוי ...
אל הספר