כפי שצוין בפרק א , לשון הספרות איחרה להסתגל לתנאים החדשים שנוצרו עם צמיחתה של קהילה לשונית שחייה מתנהלים בעיקרם בעברית , וסגנון הכתיבה הנוהג בה נותר שמרני ומוגבה לפחות עד תום תקופת המנדט . עם זאת , לשון הסופרים שצמחו בארץ על רקע העברית החיה נבדלה בפרטים לא מעטים מלשון בני הדור שקדם להם . הסופרים בני דור התחייה גדלו על ברכי העברית המסורתית והמשכילית , ובשלהי המאה התשע עשרה השתחררו מעול הנורמות של תקופת ההשכלה ויצרו את העברית הספרותית המודרנית . אולם סופרים אלו לא השתתפו ישירות בתהליכי הפיכת העברית ללשון יום יום , שהחלו להתרחש במקביל אליהם בארץ ישראל . לעומת זאת הסופרים והמשוררים שהחלו ליצור בארץ ישראל מראשית המאה העשרים ואילך כבר פעלו על רקע התשתית הלשונית שהורישו להם קודמיהם , וקהל היעד שפנו אליו לא ראה בעברית לשון תרבות בלבד , אלא חלק בלתי נפרד מזהותו ומהתנהלותו היום יומית . הבחנות שהתגבשו בלשון השימושית השפיעו בהכרח על תפיסותיהם ביחס לדפוסי ההבעה ההולמים את לשון הספרות , ובחירותיהם הלשוניות לא היו מעוגנות רק במצוי במורשת הלשונית , אלא הושפעו גם מתהליכי לשון שפעלו מחוץ לתחומי הספרות ....
אל הספר