בספר זה עסקתי בסוגיות מרכזיות במערכת החינוך : סוגיית הצדק החינוכי , סוגיית ההפרטה וסוגיית מטרות החינוך - שלוש סוגיות שמקיימות ביניהן יחסי גומלין תיאורטיים , ערכיים ומעשיים . בהקשר רחב יותר , הדיון בהן הוא דיון מוסרי שמתמקד בשלושה אידיאלים מרכזיים - צדק , דמוקרטיה וחינוך , ומהווה בסיס לבחינת מידת המימוש של אידיאלים אלה במציאות החינוכית הישראלית . בחינה זו מעלה שמדינת ישראל רחוקה מלממש עבור ילדיה ואזרחיה צדק חינוכי , בין על פי תפיסת שוויון ההזדמנויות המהותי , בין על פי תפיסת הסף של חינוך הולם מינימלי ובין על פי תפיסות אחרות של צדק חינוכי . לכישלון הזה , כפי שהבהרתי בספר , יש כמה סיבות מרכזיות , שהעיקרית שבהן היא חוסר המחויבות רב השנים של המדינה לנקיטת מדיניות שתממש צדק חינוכי באמצעות הקצאת משאבים מספיקים על מנת לדאוג לצורכיהם של הילדים שבתחתית הסולם החברתי והכלכלי . יתרה מכך , לעיתים המדינה אף מסייעת להרחבת הפערים - למשל כאשר היא מקצה משאבים רבים יותר לתלמידים מסקטורים מבוססים יחסית , או כאשר היא מקצה כספי ציבור רבים לתלמידי תיכון בבתי הספר הממלכתיים דתיים לעומת הקצאה קטנה יותר לתלמידים ...
אל הספר