בפרק הראשון ציינתי את האי שוויון בחלוקת משאבים במערכת החינוך הישראלית ואת העובדה שהפער הגדול ביותר בחלוקת המשאבים לאורך השנים הוא הפער בין תלמידים יהודים לתלמידים ערבים . כאן אדון בחינוך תלמידי המיעוט הערבי פלסטיני בהקשר של חינוך במדינה רב תרבותיות . ההגדרה האתנית של מדינת ישראל כמדינה יהודית מתנגדת להטמעה של המיעוט הערבי בקולקטיב הישראלי , שהזהות היהודית היא מרכיב מכונן בהגדרתו . משום כך המיעוט הערבי אינו נטמע במדינה , בניגוד למיעוטים אחרים במדינות רבות אחרות . אי אפשר להתייחס למוסדות החינוך של התלמידים הערבים בלי להתייחס להקשר הרחב יותר של הסכסוך הישראלי - ערבי ולמעמדם הפוליטי , החברתי , הכלכלי והלאומי של הערבים הפלסטינים אזרחי ישראל . חינוך אינו מתרחש בחלל ריק . המחנכים והתלמידים מושפעים מהסביבה שבה הם חיים ושעל רקעה פועל בית הספר . הסכסוך בין העמים משבש את האפשרות לחינוך לאזרחות , לשוויון ולדמוקרטיה , כיוון שקשה לחזק יסודות הומניסטיים ודמוקרטיים במצב של סכסוך וכיבוש . בעקבות מלחמת 1948 התייחס הממסד המדינתי היהודי אל הערבים הישראלים כאל מיעוט עוין בשל זיקתם לעם הפלסטיני ולמדינות ערב...
אל הספר