לסיכום , הניסיון לממש את עקרון שוויון ההזדמנויות בתחום החינוך נועד למתן את ההשפעה של האי השוויון הכלכלי והחברתי החוץ חינוכי ולהבטיח נקודת התחלה שווה לכל הילדים ( יש כאמור פרשנויות שונות למושג "שוויון הזדמנויות " ) - כלומר לדאוג לכך שהצלחתם של ילדים בטיפוס בסולם ההשכלה לא תהיה תלויה בגורמים שרירותיים מבחינה מוסרית , כגון מוצא וגזע או מעמד חברתי וכלכלי . אבל בחינת תוצאות הניסיון הזה בשלושת העשורים האחרונים מעלה כי מערכת חינוך אינה יכולה לפעול כמנגנון יחיד של שוויון הזדמנויות כאשר המציאות החוץ בית ספרית מאופיינת בפערים עמוקים - כלכליים ותרבותיים - ובהתרחבות מתמדת של מעגל העוני . בתנאים כאלה אין בכוחה של מערכת החינוך לפעול באופן אפקטיבי ומשמעותי כמנגנון מפצה . לכן תיאוריה של צדק חינוכי חייבת להיות חלק בלתי נפרד מתיאוריה כללית ומקיפה של צדק חברתי . עקרון שוויון ההזדמנויות אינו ערך מוחלט , ומימוש מלא של פרשנויותיו - הן המהותית והן הרדיקלית - עלול לפגוע בערכים חשובים אחרים , כמו האוטונומיה של משפחה לחנך את ילדיה בדרכה . נניח למשל שהיינו מעוניינים לנטרל את כל ההשפעות החברתיות והכלכליות על ההזד...
אל הספר