מאפיינים אלו של הנרטיב ההיסטורי של " ערבית " פועלים כתנועה דינמית אחת . תנועה זו מגולמת בגוף הערבית הספרותית ותוצריה כפי שהתפתחה ב " ערבית " , והיא סובבת סביב ציר מרכזי של הקשר בין שפה לאובדן במבנה היחסים הקולוניאליים . ליתר דיוק , אפשר לארגן את הנרטיב הזה על פי סדר האירועים בו : הראשון הוא אובדן היכולת לאבד , השני הוא הטענת השפה מחדש כתחליף לאובייקט שאבד , והשלישי הוא יחסי הכוח הקולוניאליים שמחייבים שרשרת אירועים אחרת . שני האירועים הראשונים שימשו פלטפורמה לקבוצה הפלסטינית כקולקטיב ואילו האירוע של הכובש שולל אותם ונוטע תחתם אירוע שהתרחש במקום ובזמן אחרים . אבל בשלילתו את שני האירועים הראשונים הוא כובל את קבוצת הפלסטינים לאירוע שאינו קשור אליהם אלא בהיותו כפייה כוחנית עליהם . הנרטיב ההיסטורי של " ערבית " שולל את האובדן של יכולת האיבוד ואת האפשרות להתמודד אתו קולקטיבית דרך השפה , מציב אירוע חיצוני לקבוצה שאיבדה ומתארו כאירוע מכונן , אף שמלכתחילה הקבוצה אינה קשורה אליו אלא דרך יחסי הכוח האלימים שהופעלו עליה . אם כך , אפשר לקרוא לנרטיב היסטורי זה " הנרטיב של ההיסטוריה ללא ההיסטוריה " , מע...
אל הספר