ההתבוננות במבט מחקרי ביקורתי על ההיסטוריה החברתית של קבוצת הפלסטינים בישראל מתאפשרת כיום הודות לשינויים במבנה היחסים של קבוצה זו עם עצמה כקולקטיב , במבנה יחסיה עם שאר החברה הפלסטינית ובמבנה יחסיה עם המשטר הציוני ומדינת ישראל . כדי לחלץ את מאפייניו של הנרטיב ההיסטורי המארגן את תנועת הקבוצה הזאת לאורך צירי המרחב והזמן יש לברר תחילה את התנאים המאפשרים את המבט המחקרי הזה . כשמנתחים את הקשר בין הנרטיב לאפשרות חילוצו האנליטית , עולה כי המבט המחקרי הוא אינהרנטי לנרטיב ההיסטורי של קבוצת הפלסטינים . אם הנרטיב ההיסטורי של קבוצה זו של הפלסטינים הוא אוסף צורות קריאה וכתיבה כפייתיות המופעלות לאורך המרחב והזמן בווריאציות שונות , אזי מתוך הווריאציות הללו יש לחשב מחדש את התנאי המבני הראשון המכונן . יש לבחון אם התנאי המכונן של אובדן היכולת לאבד עבר שינויים מקבילים שהוצרנו כנרטיב ההיסטורי של הפלסטינים מעבר לשלב בהתפתחות " ערבית " . בהקשר זה , " ערבית " משקפת את ההתפתחויות בתנאים המאפשרים אותה , אבל היא בעיקר מצרינה אותם בחומריות שממנה היא עשויה - הערבית הספרותית והיחס לאמצעי ייצורה הסמליים והסמיוטיים . ...
אל הספר