היא נסוגה עד שהגיעה לתחתית , ואיום האובדן וההכחדה הפכו מוחשיים ביותר . לפי טענתו זו של ג ' ובראן השינויים ששפה עוברת אינם נטולי ערך של קדמה או רגרסיה . השינוי יכול להיות התפתחות חיובית המגביהה את השפה ודובריה לשלב מתקדם יותר על סולם ההתפתחות , והוא יכול להיות התפתחות שלילית המדרדרת את השפה ודובריה לעבר התחתית . הנרטיב שהוא מציג באשר לשפה הערבית הוא נרטיב הלאומיות הערבית המודרנית , שארגנה את ההיסטוריה של העמים הערביים לפי הקריטריון הקובע שערביות המשטר הפוליטי היא התפתחות חיובית , ואילו אי ערביות של המשטר הפוליטי , כמו במקרה העות ' מאני , היא התפתחות שלילית . תפיסה ליניארית זו של ההיסטוריה של השפה והתרבות הערביות נועדה לבסס את העמדה של החייאת הלאומיות הערבית העכשווית ; ערביות המשטר הפוליטי היא ציר העכשיו שדרכו מארגנים את העבר . במסגרת זו השפה הערבית היא המנגנון המרכזי בפרויקט הבניית ערביותם של המשטרים הפוליטיים העכשוויים . על כן ג ' ובראן ממשיך וטוען : גם בעידן שלנו התעמתה שפתנו עם ציוויליזציה מתקדמת ורחבה ממנה . על כן חייבת הייתה להתפתח לקסיקלית ודקדוקית , ומהר , כדי שתשיג את השפות שפלש...
אל הספר