כבר באוקטובר 1948 ראה אור עיתון יומי ממלכתי ישראלי בשפה הערבית , אל יום , אחד הגורמים המכוננים את הזירה " ערבית " . מתחילת דרכה של הציונות ניכר העיסוק בתרבות ובשפה הערביות והשימוש בידע עליהן ככלי במאבק על השליטה במרחב פלסטין המנדטורית . אך ב 1948 החל גם ייצור של השפה והתרבות הערביות - ייצורן בצורה מסוימת שתשרת את מנגנוני השלטון החדש . השפה הערבית נבחרה לשמש מודל שעל בסיסו תיבנה התרבות גופא , כמקובל במסורת הערבית אבל גם לפי האידיאולוגיה של מדינת הלאום , שהייתה אז בררת המחדל של כל קולקטיב . בעשור הראשון אחרי 1948 התמקד ייצור השפה והתרבות במנגנוני החינוך ותקשורת ההמונים , במיוחד בעיתונות ובכתבי העת ובמידה פחותה בשידורי הרדיו . מערכת החינוך נשלטה ביד רמה על ידי המנגנונים הצבאיים , הפוליטיים והבירוקרטיים , והשליטה של מנגנונים אלו על העיתונות וכתבי העת התמקדה בנושאים הפוליטיים . הספרות וביקורת הספרות נותרו מרחב טקסטואלי חופשי מיד הברזל של המדינה ופעלו בו כוחות חברתיים פוליטיים לצד אלה של מנגנוני המדינה . בפרק זה טענו שרוב התהליכים של עיצוב ה " ערבית " התרחשו בזירה טקסטואלית מוסדית זו של הס...
אל הספר