ביקורת עמוסה

בתחילת שנות החמישים של המאה הקודמת שלט הממשל הצבאי בפלסטינים והחיל עליהם הפקעה והסגר מרחביים וטמפורליים . מערכת החינוך הערבי והעיתונות הממסדית בערבית יישמו גם הן את ההפקעה וההסגר במסגרת הסמלית של תודעה לאומית ואחרת ושייכות ללאומיות הערבית האסלאמית , במטרה לחנך מחדש את הפלסטינים בנתיב ההשתלבות , כלומר לחנכם לנאמנות למדינה . מול מערכות אלו , ובמסגרת הדינמיקה שהן יצרו , אינטלקטואלים פלסטינים ששרדו את מלחמת 1948 ותוצאותיה יזמו בניית עמדות אחרות בתוך " ערבית " . בולטים במיוחד הם העיתונאים שפעלו בעיתון אל אתחאד . אלה העלו את הרעיון שיש צורך דחוף להעמיד כתב עת לספרות ולתרבות על מנת להגן על התרבות והשפה הערבית מנישולה על ידי עיתוני הממסד החדש ומערכת החינוך שלו ולחזק את הזהות הלאומית , אגב הדגשת חשיבותה של אחוות עמים בין יהודים וערבים . ואכן בשנת 1951 פורסם כתב עת כזה כנספח של אל אתחאד , אך הרשויות אסרו על פרסומו בטענה שזהו כותר נפרד המחייב רישיון . הגיליונות הבאים פורסמו תחת הכותר של אל אתחאד . המשחק עם הרשויות נמשך עד , 1953 אז הוציא עורך הדין חנא נקארה רישיון על שמו לירחון העצמאי אל ג ' דיד ...  אל הספר