אחד התהליכים העיקריים שנבעו ישירות ממלחמת 1948 הוא תהליך התמקמותם מחדש של הפלסטינים שהפכו לאזרחי ישראל בתוך השפה הערבית על רבדיה השונים . התמקמות זו היא בעצם האפשרות היחידה כמעט לחזרה שנשארה בידי קבוצה זו , אשר במהלך הנכבה איבדה את היכולת לאבד ואשר פיתחה דפוסי קריאה כפייתיים מול פרויקט הקריאה והכתיבה הציוני כדי לשרוד מולו . החזרה אל השפה הערבית וההתמקמות מחדש , הן בתוכה והן באמצעותה , אינן פעולות חד פעמיות אלא פעולות רפטטיביות שביטוייהן משתנים . אפשר לטעון שההתמקמות מחדש בתוך " ערבית " היא תביעה לבעלות מחדש על אובייקט או על מנגנון חומרי סמלי , והבעלות המחודשת שימשה דלת כניסה אל הזמן העכשווי של המציאות הקולוניאלית במדינת ישראל . בפרק זה ברצוני לאבחן את ראשיתם של דפוסי החזרה וההתמקמות בתוך " ערבית " , ומתוך כך לחלץ את תהליכי כינון האופנים השונים של סדרי עבודת השפה הערבית כפי שיוצרו מחדש בידי שוכניה החדשים ישנים בעשור הראשון שאחרי . 1948 במציאות החומרית החברתית תחת השלטון הישראלי אחרי 1948 היו הפלסטינים נתונים בתנאים של הפקעה והסגר . לצד החורבן ועקבותיו , מנגנוני השלטון החדש הפקיעו את תשת...
אל הספר