מהפרק הנוכחי עולה שאנו יכולים להצביע על שלוש רמות ניתוח של ההיסטוריה המבנית של השימוש בשפה הערבית ובתוצריה : האירוע , צורת העבודה והרמה החומרית המוסדית שבבסיס הפורמציות החברתיות הנראות . להבחנה זו יש שני פנים . מצד אחד טבעה של התופעה הנדונה מחייב חלוקה לרמות , שכן לכל רמה יש עיקרון מארגן משלה . מצד אחר , טבעה של התופעה מותנה היסטורית וחברתית , כלומר כל פורמציה חברתית כלכלית מחייבת טבע משלה לתופעות . האירוע הפלסטיני הוא אירוע המתקיים בתקופה הקלאסית של הקפיטליזם , ויש מי שיטענו שהוא אף אירוע לדוגמה . מאפיינו העיקרי שנדון כאן הוא אובדן היכולת לאבד , והוא קשור אינהרנטית עם יחסי הבעלות הפרטית . האירוע של 1948 לא רק הותיר את הקולקטיב הפלסטיני בלא רכוש אלא אף פירק את הקולקטיב ככזה שיכול לקיים יחסי בעלות פרטית . כך בעצם אפשר לעקוב אחר נישול הקולקטיב הפלסטיני מיכולתו להיות סובייקט היסטורי , ויש לזכור שעודנו משקיפים כעת מתוך הפלטפורמה של הקפיטליזם הקלאסי של אותה תקופה . בלי להיכנס לפרטי הספרות הרלוונטית , הלאום - לצד המדינה והטריטוריה - הוא הבעלים של שפה . לפי הקונסטלציה ההיסטורית הזאת , אם הקול...
אל הספר