ההיסטוריה המבנית של השימוש בקריאה ובכתיבה עודפת , ובזו הכפייתית , מושרשת היטב בהיסטוריה הכללית יותר של התשתית החומרית והמוסדית של המשטר הציוני . כפי שנוכחנו לעיל , קריאות וכתיבות אלו הן בסיסיות משום שהן תנאי מגדיר של המשטר ושל אופי עבודתו . בתת פרק זה נתחום את השימוש בקריאה ובכתיבה , ולכך יש שתי מטרות . תיחום כזה יבהיר את מבנה השימוש לאורך ציר הזמן הדיאכרוני , והוא גם עשוי להגדיר את גבולות השדה ואת מנגנוני השדה החומריים והמוסדיים של קורפוס הפעולות הטקסטואליות והציבוריות שנבדוק אמפירית בפרקים הבאים . תחילה נגדיר מהי תשתית חומרית ומוסדית , ולאחר מכן נתאר את התשתית הזאת בהקשר של העודפות והכפייתיות כמנגנוני קריאה וכתיבה מרכזיים במשטר הציוני . המודל של מדינת הלאום המודרנית פועל לפי תחומי התמחות . כל תחום - חברתי , כלכלי , תרבותי או אחר - פועל לפי מנגנוני המדינה , השוק והחברה האזרחית המתמחים בניהולו . תחום השפה המדוברת והכתובה , בצורתה המודפסת , המשודרת או בכל צורה אחרת , מנוהל באמצעות מקבץ של מנגנונים - של המדינה , של כוחות השוק ושל החברה האזרחית , ומושפע מהיחסים ביניהם . מנגנונים אלו הם הת...
אל הספר