הסיפור של השפה הערבית ותוצריה במשטר הציוני הוא אחד הסיפורים המרתקים של ההקשר הקולוניאלי שהתפתח בפלסטין המנדטורית במאה העשרים . זהו סיפור שטרם הסתיים והוא עדיין מתהווה בעוצמה ובדרמטיות המאפיינות את מלחמות השפה של התקופה המודרנית . אין זה מובן מאליו לספר את אירועי תולדות השפה הערבית ותוצריה תוך כדי ההתרחשויות עצמן , ובוודאי אין זה מובן מאליו כיצד לספרם . ואולי כאן טמון הפיתוי של מחקר זה - בחקירתם של אירועים על ציר הזמן הפועם , כאשר האירוע או הפעימה הם אלה שמובילים את הריקוד המחקרי אל תובנותיו ומגבלותיו . זאת ועוד , נראה שזהו סיפור בעל מבנה פתוח , והוא אינו מוביל לנעילה צורנית אלא מתאר את המשטר הקולוניאלי כאירוע תקשורתי מכונן . מתוך מצב העניינים הזה עולה השאלה מה מקומו של המספר החוקר ביחס לסיפור וכיצד הוא מבנה את הסיפור כסיפור מחקרי בר חליפין . חוקרי הערבית ודובריה בעולם הערבי תמימי דעים בסוגיה אחת מרכזית : השפה הערבית היא הזירה העיקרית שבה מתבצע כינון הזהויות של דובריה בתקופה המודרנית . בשל מרכזיותה היא משכה אליה כוחות חברתיים כלכליים , פוליטיים ותרבותיים אשר ניסו להכריע באמצעותה סתירות ...
אל הספר