ערב השבר הגדול שאירע עם הקמת מדינת ישראל בשנת , 1948 הייתה החברה הפלסטינית בעיצומו של תהליך עיור . בין 35 % ל % 40 מכלל תושבי פלסטין הערבים התגוררו בערים , המרחבים הציבוריים האורבניים הלכו והתרחבו באופן ניכר וכך גם תוכנם האורבני . זיקות ויחסים חברתיים חדשים החלו צומחים ומתגבשים , לצד צמיחתן של תופעות תרבותיות שלא נודעו קודם לכן . חלקן של הערים הפלסטיניות המרכזיות - ירושלים , יפו וחיפה - בתהליכים אלו היה המשמעותי ביותר . במונחים דמוגרפיים , תהליך האורבניזציה שעבר על שתי ערי הנמל בלט במיוחד והגיע לממדים ניכרים לא רק יחסית להתפתחויות האורבניות בפלסטין ההיסטורית , אלא אף ביחס למזרח התיכון כולו . כפי שראינו , בתוך זמן קצר יחסית , בין 1922 ל , 1946 גדלה האוכלוסייה הפלסטינית בחיפה וביפו בצורה דרמטית . בין השינויים החשובים והמשמעותיים ביותר שהתרחשו בהשפעת תהליך האורבניזציה וקיומה של העיר הפלסטינית עד שנת 1948 בלטו במיוחד השינויים ביחסי המגדר ובמעמד הנשים . אלא שבהיעדר ארכיונים מסודרים שיסייעו לשפוך אור על התהליכים האלה נותרה ההיסטוריה של חברה זו עלומה במידה רבה . הניסיון לשחזרה , ולו באופן ח...
אל הספר