קבועים , בעיקר של הנשים אצל בני המשפחה שנשארו בשכם . בהגיען ליפו החליטו האחיות עקרוב " להסיר את הרעלה ולהופיע בציבור כשהן חשופות פנים ושיער" ( " סאפראת " , ﺳﺎﻓﺭﺍﺕ) , על אף ההתנגדות הניכרת שנתקלו בה , שהגיעה לעתים לידי אלימות פיזית ממש . בשלב מאוחר יותר , בשנת 1947 בערך , קיבלה תעוזתן ביטוי נוסף בהצטרפן לאגודת הנשים המחתרתית זהרת אלאקחואן , שעסקה בהגשת סיוע רפואי ללוחמים פלסטינים ואף בהשתתפות בפעילות צבאית ( ראו לעיל ) . נשים רווקות היגרו לפעמים מעיר לעיר בגפן או עם אחות אחת או יותר , כמו במקרה של פאטום אלחסיני (ﺍﻟﺣﺳﻳﻧﻲ) ואחותה , שהיגרו מירושלים לטבריה . לאחר שמצאו עבודה כמורות בטבריה , החליטו האחיות להשתקע ולשכור דירת מגורים בעיר . הן לא היו יחידות : " היו עוד הרבה כאלה [ ... ] אני מתכוונת למורות שבאו לעבוד בטבריה . חלקן , בייחוד אלה [ שהגיעו ] מנצרת היו באות והולכות . אחרות , שהגיעו ממקומות מרוחקים יותר , היו שוכרות דירות בטבריה ועוברות להתגורר בהן " ( אדיל קרדחג ' י , ריאיון ) . גם רווקות מנצרת היגרו מעירן בחיפוש אחר הזדמנויות תעסוקה . כך היה למשל המקרה של אולגה סלימאן (ﺳﻠﻳﻣﺎﻥ) , רוו...
אל הספר