מהעקבות שהותירו הפרגמנטים ההיסטוריים שניתן לצרף יחד אנו למדים שהקשר של נשים בתקופה הנדונה לעולם הסרטים התקיים לא רק דרך צפייה ; היו נשים שניהלו ואף יסדו בתי קולנוע . אניסה זריק (ﺯﺭﻳﻕ) הייתה אחת מהן . הדא ג ' רג 'ורה (ﺟﺭﺟﻭﺭﺓ) , שהכירה את אניסה באותן שנים , סיפרה שהיא היגרה מהכפר עילבון לביסאן ( כיום בית שאן ) , שם שכרה דירה והתגוררה בה בגפה . במשך שנים עבדה כמנהלת בית ספר בביסאן , עד שהחליטה לשנות כיוון והתפטרה . מספרת ג ' רג ' ורה : בגיל מבוגר התחתנה [ ... ] עם גבר שהיה צעיר ממנה בהרבה , וילדה בת שקראה לה סמירה . אחרי שעזבה את ההוראה הקימה אניסה בית קולנוע , בית הקולנוע הראשון שהוקם בביסאן [ ... ] כשהיינו הולכות לראות סרטים היא נתנה לנו לצפות חינם ( הדא ג ' רג ' ורה , ריאיון ) . מידיעה קצרה בעיתון פלסטין באוגוסט 1929 על הצגת הסרט " רטט של אהבה" ( הזת חב , ﻫﺯﺓ ﺣﺏ) בקולנוע אפולו ביפו אנו למדים על עוד נשים שניהלו בתי קולנוע . וכך נכתב באותה ידיעה : קולנוע אפולו בהנהלת אלמנתו של המנוח יוסף זמריא [ﺯﻣﺭﻳﺎ] , עושה מאמצים כבירים להשביע את רצון הקהל , והיא הביאה עבורו דרמות אמנותיות מעניינות [ ....
אל הספר