מהתיאור שהובא לעיל עשוי להיווצר הרושם שכינונו של שדה חברתי תרבותי צופי בישראל הוא תוצאה של השפעות תרבותיות ומפגשים פוריים דוגמת אלה היכולים לשמש הסבר לחדירת הצופיות למערב . ואולם רושם כזה אינו מביא בחשבון מרכיב מרכזי : העיתוי שבו צומחת התופעה וההקשר הפוליטי שלה . התעניינות של ישראלים יהודים בצופיות החלה כבר בסוף שנות ה 80 ובראשית שנות ה 90 של המאה שעברה . ישראלים היו קבוצה בולטת בקרב תלמידי בית הספר " בשארה " בסקוטלנד , בית ספר רוחני שבמרכזו לימוד תורתו של אבן ערבי . קבוצה אחרת שהתעניינה בצופיות הייתה קבוצת אנשי תיאטרון הקשורים לתיאטרון עכו , שהחלו לתרגל את הריקוד המואלי הצופי . להפצת רעיונות צופיים בישראל תרם גם יעקוב אבן יוסוף ( במקור ג ' ושוע היקלמן ) , יהודי אמריקאי שעלה לישראל ולמד אצל שיח ' צופי בהר הזיתים , קודם שהיה לתלמידו של מוראט יגאן , מורה ממוצא אבחזי צ ' רקסי וטורקי שפעל בקנדה . אבן יוסוף הוא דוגמה מובהקת למגע בין " צופיות גלובלית " לצופיות מקומית — וכן לשילוב בין צופיות לחסידות ומיסטיקה יהודית . לא בכדי תופס את עצמו אבן יוסוף כ " צופי יהודי " . כך או אחרת , בזירה הציבו...
אל הספר