התפשטותה של הצופיות במערב התרחשה בצורות שונות , והיא קשורה במגוון התפתחויות . אחת מהן היא הנטייה להציג את הצופיות כאסלאם אלטרנטיבי ומתון ביסודו . נטייה זו חשובה במיוחד במקרה הישראלי . אף שבמערב יש מגמות המנתקות את הצופיות מהמקור האסלאמי שלה , בישראל , לפחות ברוב המקרים עד כה , הצופיות אינה מנותקת מהאסלאם , אלא מוצגת כ " אסלאם אחר " . כך נוצר שדה חברתי תרבותי שבו שאיפה להתנסויות רוחניות " אחרות " שזורה בהצגתה של הצופיות באופן שיש לו השלכות פוליטיות ברורות בהקשר של הסכסוך הערבי - ישראלי . הנטייה להציג את הצופיות כ " אסלאם אחר " מעלה שאלות יסודיות כגון מהו האסלאם ומי בעצם מייצג את המורשת המוסלמית ? קודם שאבחן את משמעות הסוגיות הללו בהקשר הישראלי , חשוב להצביע על המורכבות של שיח זה בהקשר כולל יותר , ולהתעכב בפרט על המלכודות הטמונות בו . ההנגדה של " צופים מתונים " , המייצגים " אסלאם אחר " כביכול , עם " פונדמנטליסטים קיצונים " מייצרת דיכוטומיה בעייתית הטומנת בחובה דימוי שלילי פוטנציאלי של כלל המוסלמים שאינם צופים . עם זאת ראוי לציין כי התפיסה הרואה בצופיות אסלאם " אחר " , מתון באופיו , אינה ...
אל הספר