מאמר זה , המבוסס על מחקר רחב יותר על הצופיות בישראל , בוחן את האחווה היהודית " דרך אברהם " ואת זיקתה לאחוות הקאדריה בנצרת . האינטראקציה בין הצופים הקאדרים בנצרת לבין חברי " דרך אברהם " כוללת פרקטיקות רוחניות משותפות , לימוד כתבים צופיים קלסיים וארגון אירועים הפתוחים לקהל הרחב . המאמר עוסק בשלוש סוגיות מרכזיות . הראשונה , שאלת האותנטיות — האם אפשר להיות גם יהודי וגם צופי ? שאלה זו תיבחן באמצעות השיח של מקצת החברים בשתי הקבוצות ותתמקד בעמדות כלפי קבלת יהודים במעגל הפעילות הצופית . השאלה השנייה היא כיצד המשתתפים היהודים והמוסלמים מבינים את העשרת אמונתם דרך המפגש עם " האחר " המחזיק באמונה שונה . תגובות המרואיינים לשאלה זו מבטאות את הערך שהם מייחסים לאינטראקציה המשמעותית בין היהדות לאסלאם ומדגישות את התפיסה הצופית של ראיית " האחר " כמראה של העצמי . השאלה האחרונה עוסקת בפעולה , בהתייחס אל ביטוייו המעשיים של המפגש הרוחני : האם הפרקטיקה הצופית היא רק עניין של תפילה ולימוד או שיש לה היבט של אקטיביזם חברתי ? לסיום נבחן באיזו מידה הפעילויות של " דרך אברהם " ושל הצופים הקאדרים תורמות להבנה טובה יו...
אל הספר