ניתוח העדויות והרשמים המוצגים במאמר זה מאפשר להעלות שתי טענות מרכזיות : א ) הנגישות של המנהיג הרוחני כריזמטי כמנהיג חי וממשי , והנראות של האחווה בנוף הפיזי המקומי ובמרחב הציבורי , חוצים גבולות פוליטיים ומהווים גורמי מפתח בשימור המסורת המקומית , בהפצת המסר של האחווה ובהרחבת קהלה ; ב ) הצנעת הזיקה אל המדינה והימנעות ממעורבות בפוליטיקה המקומית והארצית , כמו גם מתלות במשאבים ממלכתיים , פועלות לחיזוק ההנהגה ומנגנוניה ולביסוס מעמדה במרחב הציבורי המקומי . המדינה מצדה אינה מטפחת את האחווה , אך מאפשרת לה להתקיים כעולם אוטונומי , ובמקרים מסוימים אף תומכת במפעליה . זאת ועוד , צביונה האורתודוקסי של האחווה מאפשר לה לקיים בגלוי ובאין מפריע את פעילותה הטקסית כעוד ביטוי לדבקות דתית ולשייכות קהילתית . היחסים של בני האחווה עם החברה המקומית הם תמהיל של אליטיזם רוחני ונפרדות , שייכות ופטרונות . החסידים שאתם נפגשתי אינם רואים בעצמם מיעוט ( בוודאי לא בבאקה אל גרבייה , שבה מספרם של החסידים עומד , לפי אומדנם , על כמה אלפים ) ואינם תופסים את עצמם כמי שחיים בבידול או מתקיימים כתרבות מובלעת המסתגרת ומתגוננת מפני...
אל הספר