למן ראשית ימיה , ולאורך כל ההיסטוריה , שיקפה המסורת המיסטית באסלאם , הצופיות , את צדה הרוחני של הדת , וביטאה את רצונם של יחידים וקבוצות בקרבתו של האל באמצעות החוויה וההתבוננות . הדגשתם של הצופים את הידע הפנימי הנסתר ( לעומת הידע הגלוי הנמסר מדור לדור ) , את החוויה הפנימית של הדת ( לעומת גילוייה החיצוניים ) ואת הקרבה לאל ( לעומת ריחוקו ) , והתמסרותם לפרקטיות דתיות ייחודיות , כגון קיום טקסי ד ' כר , שבהם מאוזכר שמו של אללה על רקע מוזיקה וריקודים אקסטטיים — כל אלה עוררו מעת לעת התנגדות מצדם של אנשי דת מחמירים . אך הפולמוס האנטי צופי לא התפתח לכדי הוקעה גורפת של הצופיות , עובדה המלמדת על מעמדה האיתן בחברות מוסלמיות . יתרה מכך , עם הכניסה לעידן המודרני במאה התשע עשרה ואילך זכתה הצופיות לעדנה : שיח ' ים צופים מילאו תפקיד מרכזי בתנועות תחייה ורפורמה דתית , צברו כוח פוליטי וכלכלי , והפכו את האחוות הצופיות — הטריקות — שבהנהגתם לגורם הדתי המוביל ב " חברה האזרחית " בת הזמן . אלא שבעידן המודרני נמצאת הצופיות כולה בעין הסערה . חוגים צופיים נאלצו להתמודד עם ביקורת חסרת תקדים מצדם של הוגים רפורמיסטיי...
אל הספר