מהראיונות עולות כמה בעיות האופייניות לפעילותם של מרכזי ההטפה שנבחנו במחקר . הבעיות הן במישור החומרי והחינוכי כאחד . הקושי המידי והקונקרטי ביותר שהמטיפות מתמודדות עמו הוא מציאת מקום שבו הן תוכלנה לקיים את פעילותן . נכון להיום פעילות זו מתקיימת ב " בתי מאמינות " ובמרכזי הטפה נשיים . אלה מתחלקים לשלושה סוגים : . 1 בתים ומרכזים שנתרמו על ידי אנשים פרטיים לשמש מקום לפעילות של נשות השכונה . תרומות מסוג זה , המבטאות סולידריות חברתית , אינן יכולות להחליף מקום של קבע , שכן בנסיבות מסוימות עשוי בעל הנכס למכור אותו או לעשות בו שימוש אחר שימנע את המשך הפעילות בו . . 2 מרכזים קהילתיים המיועדים לפעילויות תרבות וחברה ופועלים בחסות ובפיקוח משרדים ממשלתיים או רשויות מקומיות . הפעילויות במרכזים אלו מגוונות , אך לרוב הם אינם יכולים לשמש מקום מתאים לקידום פעילויות בתחום לימודי הדת , בשל האופי החילוני שלהם ובשל הפעילויות שעורכים בהם גורמים לא דתיים . זאת ועוד , מרכזים אלו כפופים לתקנון ממשלתי המונע מהם , על פי חוק המדינה , להטיף לדת האסלאם . . 3 אגפים וחדרים ליד מסגדים : מקומות אלו אמורים לכאורה להוות אכסנ...
אל הספר