האימפריה העות ' מאנית מיסדה את מערך השיפוט של הנתינים המוסלמים במסגרת ערכאת שיפוט דתית שנקראה בתי הדין השרעיים . אלה פסקו על פי דיני השריעה ובהתאם לאסכולה החנפית — האסכולה הפרשנית שאימץ הסולטאן ושעל פיה חויבו כל נתיניו לנהוג . בתי הדין השרעיים פעלו במקביל לבתי המשפט האזרחיים העות ' מאניים . הם הוסמכו לדון בתחום המעמד האישי של הנתינים ובעניינים אחרים אשר הובאו לפניהם בהסכמת כל הצדדים . המנדט הבריטי בחר לשמר את האוטונומיה השיפוטית של העדות הדתיות בתחום המעמד האישי . על פי הוראות דבר המלך במועצה על ארץ ישראל , , 1947 – 1922 אומצה שיטת המשפט העות 'מאני בכל הקשור להפרדה בין בתי הדין הדתיים לבין בתי המשפט האזרחיים . שלטונות המנדט אימצו גם את סדרי הדין העות ' מאניים בענייני המעמד האישי בבתי הדין השרעיים ולא חוללו שינויים מהותיים באופיים של בתי הדין ובסמכויותיהם , למעט ביטול סמכותם לגבי מי שאינם מוסלמים והקמתו של בית דין שרעי לערעורים . לאחר הקמת מדינת ישראל החליטה המועצה הזמנית להשאיר על כנו את המשפט המנדטורי . החלטה זו מגולמת בסעיף 11 לפקודת סדרי השלטון והמשפט , התש " ח . 1948 המשפט המנדטור...
אל הספר