רקע כללי

האסלאם חדר לפלסטין בשנים 638 – 634 לסה " נ , כאשר הביס הצבא המוסלמי את הצבא הביזנטי . למן תקופה זו היו המוסלמים רוב יושבי הארץ ושליטיה , למעט תקופות מוגבלות שבהן נשלטה הארץ בידי הצלבנים או בידי המונגולים . ההגמוניה המוסלמית בארץ הגיעה לקצה עם פירוק האימפריה העות ' מאנית בעקבות מלחמת העולם הראשונה , כאשר כבשו הבריטים את הארץ והחלו למשול בה מכוח המנדט שקיבלו מחבר הלאומים . לאורך כל תקופת השלטון הבריטי , עד להקמתה של מדינת ישראל בשנת , 1948 הוסיפו המוסלמים להיות הקבוצה הדתית הגדולה בארץ . המוסלמים , רובם ככולם סונים , מהווים רוב בקרב המיעוט הערבי בישראל . האסכולה המשפטית הנפוצה בקרבם היא האסכולה השאפעית , אף שבערים רווחת גם האסכולה החנפית , הנוהגת בבתי הדין השרעיים מכוח החקיקה העות ' מאנית . חקיקה זו נקלטה במשפט המנדטורי , ולאחר מכן במשפט הישראלי . למרות ההשתייכות לאסכולה מסוימת , שאפעית או חנפית , לא התגבש בקרב המוסלמים בישראל נוהג דתי המציית באופן עקבי לאסכולה הלכתית אחת . הידע הדתי לתחומיו השונים היה זמן רב נחלתם של מעטים , בעוד מרבית המוסלמים נאלצו להסתפק בידע המוגבל שהצליחו ללקט מחומ...  אל הספר