זה יותר מעשור מתנהל בקרב האליטה הערבית בישראל דיון נוקב בשאלה אם צריך הסדר הקבע בין ישראל לפלסטינים ללבוש צורה של שתי מדינות — ישראל ופלסטין — או של מדינה דו לאומית אחת , יהודית פלסטינית , מן הים עד הנהר . הפולמוס בשאלה זו מעמת בעיקר בין חברי הזרם הערבי יהודי הקומוניסטי , התומכים בפתרון המסורתי " שתי מדינות לשני עמים " , לבין מקצת מחברי הזרם הלאומי התומכים ב "פתרון המדינה האחת " — כזו שתכיר בקיומן של שתי קבוצות הלאום ותקיים שוויון גמור בין יהודים לפלסטינים במישור הלאומי והאזרחי . חברי הזרם האסלאמי אינם נוטלים חלק פעיל בדיון זה . כאמור תפיסתם נשענת על מונחים דתיים ולא לאומיים , ולכן ברמה העקרונית כל דיון העוסק בהסדר מדיני על בסיס מימוש הזכות להגדרה עצמית ( של כל אחת מקבוצות הלאום ) הוא דיון שלכאורה אינו רלבנטי בעיניהם . יתרה מכך , עצם הדיון במושג " מדינת לאום " זר לשיח האסלאמי בישראל . ההתפתחות הרעיונית של האסלאם הפוליטי בישראל פסחה על הדיון העקרוני בשאלת מדינת הלאום . מבחינה זאת , התפתחותה של התנועה האסלאמית שונה באופן מהותי מהתפתחותן של תנועות אחיות בעולם הערבי , אשר במרוצת השנים הפכו...
אל הספר