הפלג הצפוני , החוץ פרלמנטרי , אינו מגדיר את עצמו כתנועה ישראלית ולכן אינו רואה בעצמו אלטרנטיבה פוליטית לשלטון . מובן שבמדינה בעלת רוב יהודי גם אין ביכולתו מבחינה ריאלית להיות כזה , אבל הגורם האידיאולוגי , ולא המציאות הפוליטית , הוא שהופך עם הזמן להיות דומיננטי יותר בעיצוב עמדתו . פלג זה , בשונה מהדרומי , אינו מייחס חשיבות לאזרחות הישראלית ואינו שואף להשתלב בפוליטיקה הישראלית ובמוסדותיה הרשמיים כדרך לקדם את יעדיו ולהשפיע על מדיניות הממשלה ביחס למיעוט הערבי . מנהיגיו מעדיפים להשתמש בפוליטיקה של בידול ומתנערים מפוליטיקה ממסדית . הם חותרים לפתח מנגנונים חלופיים שמטרתם לאתגר את מדיניות הממשלה ולהעצים את המיעוט הערבי . עדות להצלחתם בשטח זה היא הקמת רשת ענפה של מוסדות בלתי תלויים המעניקים לציבור הערבי שירותים בשלל תחומי חיים . שני הזרמים של האסלאם הפוליטי בישראל נבדלים גם באוריינטציה הפוליטית שלהם . מנהיגיהם ערים למחלוקות הנטושות בציבור בסוגיות שעל סדר היום ומתאימים את עמדותיהם להלכי הרוח השוררים בקרב קהל תומכיהם . הפלג הצפוני דוגל בעיצוב תפיסה דתית ( הגותית הלכתית ) של התבדלות המוסלמים בישרא...
אל הספר