שירתו הפוליטית אקטואליסטית של אלתרמן בשנות החמישים , הן בערוץ העיתונאי שלה ( ' הטור השביעי ' ) והן בערוץ הקאנוני לירי היסטוריוסופי שלה ( ' עיר היונה ' ) זכתה למהלומות ביקורתיות כבדות הן מימין והן משמאל . ברוך קורצווייל כינה את אלתרמן " פייטן המפלגה השלטת וההסתדרות" וכתב כי " גרינברג הוא הליריקן העברי היחיד ההופך במשב רוחו הגאונית את האקטואליות האפורה לשירה " , ואילו " הפזמון האלתרמני , על אף סגולותיו הרבות , אינו עומד תמיד במבחן הזמן " . מבחינתו של מנחם פרי החרוזים הפטריוטיים של ' הטור השביעי ' כלל אינם שירה : " טלו משירי הטור השביעי את ההתנגנות והחריזה , ומה יישאר ? [ ... ] יישארו בידינו בדרך כלל פובליציסטיקה נעדרת חריפות , קצת סיסמאות , ניסוחים לרחשי לבו של הכלל , וקצת ביקורת ( לא יותר מוועדת הביקורת של מפא " י ) . די להשוות אותם לפזמוניו הסאטיריים של חנוך לוין כדי לראות את ההבדלים בדרכי האמירה , בתכניה , ובמקוריותה " . במכתבו הידוע לאלתרמן לרגל מלאת לו יובל שנים מתייחס בן גוריון בעקיפין לביקורת על שירתו העיתונאית , תוך כדי שהוא קובע שביקורת זו אינה תקפה לגבי המשורר : " אתה הזמת את ה...
אל הספר