עזיז חידר מבוא התנועה המתקדמת לשלום היא מהתנועות הפוליטיות הערביות שלא זכו לתשומת לב ההולמת את תפקידן בחידוש המחשבה הפוליטית והחברתית בקרב הערבים הפלסטינים אזרחי ישראל . אחת הסיבות לכך היא שבחרה להתמודד בבחירות לכנסת עם כוחות פוליטיים יהודיים ציוניים . המחקר התמקד כמעט כולו ברשימה המשותפת , היא הרשימה המתקדמת לשלום , וחקר התנועה המתקדמת לשלום נדחק לקרן זווית . חוקרי ההתפתחות הפוליטית אצל הערבים הפלסטינים אזרחי ישראל זנחו את חקר התנועה , אף שהיא חזרה והדגישה שהיא מוסיפה לפעול כתנועה לאומית אתנית עצמאית , ושפעילותה ברשימה המתקדמת היא סוג של שותפות , ולא מיזוג . השותפות עם אלמנטים פוליטיים יהודיים ואף ציוניים והרצון להגיע למכנה משותף אתם הובילו את התנועה לוויתורים מרחיקי לכת , אפילו בנושאים עקרוניים . לפעמים הגיעו הדברים לכדי סתירות בין עמדות התנועה , כפי שהן מבוטאות במצע שלה ובכתביהם של חברים , תומכים ואף מנהיגים בולטים שראו אור בעיתוניה , ובין העמדות שהופיעו במצע הרשימה . מטרתי במאמר זה היא לעקוב אחר התפתחות המחשבה הפוליטית והחברתית של התנועה המתקדמת מהיווסדה ב 1983 ועד היעלמותה מהמפה ...
אל הספר