באחד הפרקים הראשונים תיארתי כיצד הכעס יכול לשמש כמנגנון ליצירת מחויבות אמינה , שבאמצעותה נשפר את מצבנו האסטרטגי באינטראקציה שלנו עם האחר . אריסטו , שכנראה היה מודע לתפקיד זה של הכעס , כתב בספרו פוליטיקה כדלקמן : " כל אחד יכול לכעוס - זה קל , אך לכעוס על האדם הנכון במידה הנכונה , בזמן הנכון ועבור המטרה הנכונה - זה אינו קל " . ואכן , אף על פי שהמקור האבולוציוני של הכעס נועד להיטיב עמנו , רבים המקרים שבהם הוא פוגע בנו - לא רק מעצם הסבל המנטלי שבהרגשת הכעס , אלא גם מתוך ההשלכות שלו על יחסינו עם אלו שעליהם אנו כועסים . הסיבה לכך היא שאנו מוגבלים ביכולתנו לשלוט על הכעס באותם מקרים שבהם אין הוא משרת אותנו ואפילו פוגע בנו . גם תגובות רגשיות אחרות , אף שמקורן ביתרון אבולוציוני קדום , נושאות בחובן כשלים הפוגעים ביכולתנו לקבל החלטות נכונות או יוצרות מכשלה חברתית לגבינו . במקרים מסוימים ייתכן שחסרונם של רגשות אלו גובר על יתרונם בחברה המודרנית וייתכן שיידרשו כמה אלפי שנים עד שהם ייעלמו לחלוטין . דוגמה מעניינת לתגובה מסוג זה היא הסמקה . מקורה של ההסמקה הוא רגש המבוכה , שהוא רגש חברתי ברור . כשאנו חש...
אל הספר