כמצווה אינו מסייע לזיהוי התוצאה הרצויה אלא להפך — הוא נגזר ממנה . ראוי לציין כי בפסקי הדין שבהם נעשה שימוש בהבחנה זו שבו בתי המשפט והבהירו כי מדובר בהבחנה טאוטולוגית שאינה מגדירה , למעשה , ולא כלום . בד בבד התפתחה הבחנה דומה גם במשפט המינהלי , שעה שבג " ץ פסק כי " מועד שנקבע בחוק לעשיית מעשה אינו תמיד מועד בל יעבור . הוראה כזאת יכולה להיות מצווה [ ... ] אך בדרך כלל אין זמן כזה אלא מדריך בלבד " , ועל כן חריגה מהמועד הקבוע בחוק אינה גוררת בהכרח את בטלות הפעולה המינהלית . ואולם בעניין עיריית רמת גן , בשנת , 2000 הציג בג " ץ את ההבחנה בין חוק מצווה לחוק מדריך בהקשר המינהלי כהבחנה שנהגה בזמנה . השופט חשין הדגיש כי " הקלסיפיקציה למהות ולפרוצדורה לא תצלח — וכמותה הקלסיפיקציה להוראה ' מחייבת ' ולהוראה ' מנחה '" . לדידו , " הכלל הנכון אינו בקלסיפיקציה זו של מצווה - מנחה אלא ' הכל תלוי בתכליתו ובמטרתו של החוק '" . במידה רבה אפשר אפוא לראות בפסק דין זה משום סתימת הגולל על ההבחנה בין חוק מצווה לחוק מנחה בהקשר המינהלי . לסיכום עניין זה נוסיף כי לא זו בלבד שההבחנה הוותיקה בין חוקים מצווים לחוקים מנח...
אל הספר