לפנות ערב צעדנו גדעון ואני מעדנות אל עבר הנמל , משחזרים את היום שחווינו כשטיילנו על החוף . חזרנו והתענגנו על הטורקיז הצלול של מימי האוקיינוס ההודי המתרפקים על חופיהם של איי סיישל . התלהבנו מהלובן הבוהק של החול המלטף של חופים אלו ומהצבעוניות של הצדפים הסגלגלים - הוורודים הפזורים על שפת המים . הדקלים עמוסי התמרים הזדקרו לשמים על רקע סלעי הגרניט השחומים שעיטרו את החופים . התקדמנו חבוקים לכיוונה של ספינת האהבה , הספינה שכיכבה בסדרת הטלוויזיה המיתולוגית בשנות השמונים של המאה הקודמת . גרם המדרגות המפואר והמוכר וכן הסיפון הרחב וברכת השחייה שבמרכזו הבטיחו לאורחים הנאה מלאה , ממש כמו בסדרה . הספינה הייתה אולי פחות מפוארת מספינות השעשועים המפליגות כיום , אבל לעיניים נוסטלגיות היא בהחלט הייתה מרהיבה . זה שבוע ימים אנחנו מפליגים על סיפונה , מנותקים משגרת היום יום , בלי עיתון , בלי טלפון צמוד או רדיו . מתעלמים מענייני החולין של הארץ ושל הבית ומתמסרים לשלווה של השיט המענג . כשנכנסנו לתא שמתי לב שנורת הקשר מהבהבת . התקשרתי מיד למרכזייה של הספינה . " גברת בן ישראל , הייתה לך שיחת טלפון מישראל " , נאמר...
אל הספר