לאחר שהתאלמנה , נישאה סבתי איטה לזוסיה ליברמן וילדה את בתם המשותפת שולמית . מכריה וידידיה קראו לה בחיבה שולה . הכול סברו שדודתי שולה היא אישה נאה המקרינה על כל רואיה חדוות חיים . שערה היה ערמוני , עיניה תכולות , וכל הופעתה אמרה חן . תמיד נהו אחריה הגברים , ואף פעם לא חסרו לה מחזרים . יום אחד קמה ונסעה לאנגלייה , ואחרי חודשים רבים שלא שמענו ממנה דבר , הגיע ממנה מברק . וכך כתבה לאמי : " מחר אני חוזרת הביתה " . אמי קראה ונדהמה . היא לא חדלה מלמלמל לעצמה בקול רם : " רק לפני שנה התווכחתי אתה שאין לה מה לנסוע לאנגלייה ואין לה מה לחפש שם " . אחר כך הוסיפה כשהיא פונה אליי : " אמרתי לשולה שהרומן שלה עם מייג 'ור ג ' יימס טאקר היה טוב ויפה , כל עוד שניהם שירתו בצבא בריטניה והיו מוצבים בקאהיר . אבל עכשיו , כשמלחמת העולם השנייה הסתיימה , הוא ודאי יחזור לאנגלייה , לאשתו ולילדיו , לכן אין לה מה לרוץ אחריו " . אחרי הפסקה קצרה הוסיפה אמי : " אבל שולה בשלה . עקשנית כמו פרד . היא לא רצתה בכלל לשמוע " . " ומה היא אמרה לך ? " שאלתי . ואמי ירתה מיד : " היא חזרה ואמרה שוב ושוב : ' ג ' יימס אוהב אותי , והוא ה...
אל הספר